על חוסר הוודאות תחת המצב הכלכלי והפיטורים במשק
המצב הכלכלי, הפיטורים במשק ותקופת חוסר הודאות הנוכחית מהווים
ללא ספק איום.
איום על בטחוננו הכלכלי, איום על עתידנו, איום על תחושת השליטה שיש לנו בחיינו (איבוד שליטה) כל אלה יוצרים הרבה מאד מתח.
כשאנו מתמודדים עם איום ממשי או דמיוני ופיטורים הם ללא ספק איום ממשי, באופן בלתי מודע, אנחנו מפעילים את מנגנון ההשרדות שלנו.
המוח הקדום (ההישרדותי) תופס פיקוד, מזיז הצידה את המוח החושב ומפעיל מיידית תגובת חירום: הורמוני לחץ משוחררים וגורמים לגוף לנעול את התפקודים שלא נועדו לשעת חירום, המוח מארגן תגובות הנימצאות מעבר לטווח המחשבה והמודעת ומחליט בשבילנו האם עלינו לתקוף, לברוח או לקפוא.
כשאנו מסוגלים לברוח מאיום או לתקוף, עצם הפעולה של ריצה והימלטות מאפשרת לגוף ולנפש לפרוק את המתח שהכניס את מערכת העצבים שלנו לכוננות עליונה, כשהמוח הבחין לראשונה באיום.
הבעיה היא בתגובת הקפיאה. כשאנו לא מגיבים, לא פועלים ומתכנסים בתוך עצמנו והורמוני המתח לא משתחררים. ככל שהזמן חולף והמוח ממשיך להפריש הורמונים שמקורם בתחושת הלחץ, ההורמונים המיותרים האלה רעילים למערכת העצבים, מייצרים נתק בין צידו הימני וצידו השמאלי של המוח ופוגעים בתפקודים רבים וחשובים של "המוח החושב" כמו היכולת לווסת ולעבד מידע, היכולת לפעול בהגיון מצטמצמת משמעותית, אנו מגיבים רפלקסיבית ואימפולסיבית לארועים ומצבים, התגובות שלנו מונעות מתוך רגשות עזים בכל תחומי החיים או בשפה אחרת אנו מתפרצים על דבר ועיניין.
להצטברות המתח בגוף יש השפעה רחבה על כל תחומי החיים שלנו במגוון תסמינים גופניים פזיולוגיים (כאבים ומכאובים שונים), נפשיים (רוגז, תחושת אי שקט כללית) ובהרבה מקרים איננו מודעים לכך שתגובת הרוגז שלנו היא תוצאה של הביולוגיה הפנימית שלנו.
אז הבנו שזה לא בריא להיות במתח, אבל מה אנחנו עושים עם זה? זאת חוכמה קטנה מאד לנאום לי נאום כזה מלומד אבל ת'אכלס אנחנו מפוטרים, אין לנו עבודה אנחנו בדיכאון, מתים מפחד שהדברים לא יסתדרו ולא נוכל לפרנס את עצמנו...משפחתנו... וכו' וכו' – הכל נכון ומדוייק.
ובכן, הפיטורים הם עובדה קיימת אבל בדיוק בנקודה הזאת, בנקודת השבר, זה הוא המקום של הבחירה. אנחנו יכולים לבחור להתמקד בקושי, בבעיה (פיטרו אותי) או לבחור להתמקד בפיתרון ובהזדמנות לשינוי שניקרתה בדרך.
בהקשר לכך מספרים על חכם אחד שטייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר. הוא החליט לבקר שם לזמן קצר ובדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה.
כשהגיע, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"
האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים."
החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ותדחוף אותה". התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניעו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו. התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו... , אכול רגשי חרטה...
כעבור מספר שנים חזר הצעיר לאזור. ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שחקו בחצר . הצעיר נעצב אל ליבו, הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד.
כשהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב. הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום .
הוא לא הצליח להבין מה התרחש, ושאל את האיש (את בעליו של הפרה הקטנה): "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? " האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".
האם יכול להיות שהפיטורים הם הם הפרה הקטנה שלך?
אמור תודה למעסיקיך על אשר דחפו את הפרה שלך אל עבר התהום ובכך נוצרה הזדמנות מדהימה מבחינתך.
בחר את התגובה שלך. "התנהגותינו היא פועל יוצא של החלטותינו, ולא של התנאים שבהם אנחנו נתונים." אומר סטיבן קובי בסיפרו שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד. "יש לנו את היכולת להכפיף רגשות לערכים. בידינו היוזמה והאחריות לגרום לכך שדברים יתרחשו".
ומה עכשיו?
קח אחריות על חייך שחרר את המתח והחל לפעול מתוך מיקוד תוצאה – מה אני רוצה שיקרה.
אילו אפשרויות יש לי ואילו משאבים עומדים לרשותי. התחל לנוע .
אמר פעם מישהו שהחיים הם כמו אופניים שום דבר טוב לא יקרה אם לא תתחיל לסובב את הדוושות.
לשירותכם בכל עת,
מתי ניר פרימק, אימון אישי ועיסקי, אימון לזוגיות, עסקים,
קריירה ושילובים בין המוח הגוף והרגש
נייד: 054-4656060 דוא"ל: mattynp@gmail.com